» מאמרים

מהו סוריאליזם                                                                                                                         » בחזרה למאמרים

פירוש המילה סוריאליזם הוא: מעבר למציאות, או "על מציאות".
סוריאליזם באמנות ובספרות היא תנועה שקמה באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה.
מחוללי התנועה הסוריאליסטית הושפעו מהתיאוריות הפסיכולוגיות של פרוייד ומהתיאוריות הפוליטיות והאמנותיות של תנועת דאדא.
אנדרה ברטון אמר שהסוריאליזם הוא אמצעי לאיחוד המציאות ההכרתית עם זו התת-הכרתית, למיזוג בין עולם החלום וההזיה לבין העולם ההגיוני והיומיומי לכלל "על מציאות".

ציירים סוריאליסטיים הרבו להשתמש ביצירה אוטומטית, כלומר רישום דימויים כפי שצצו אסוציאטיבית וספונטנית. עבודותיהם התבססו על אמצעים ציוריים וטכניקות חדשות. אחד מהם הוא ציור דייקני של אובייקטים מוכרים בתוך סביבה מוזרה, או במצבים וצירופים בלתי סבירים ובלתי הגיוניים, אלה העניקו לציוריהם אוירה של חלום או סיוט.
תתארו לכם שניתן היה לצלם את החלומות שלנו, או את המחשבות וההזיות שלנו..
כמובן שזה בלתי אפשרי, אך לצייר יש את היכולת להנציח את החלומות שלו, ההזיות והמחשבות שלו
על הבד- בציור. הצייר הסוריאליסטי יכול להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי ולהמחיש ויזואלית חלומות, הזיות, דעות ומחשבות.
אמצעי אחר שהציירים הסוריאליסטיים השתמשו בו, היה ציורן של צורות מוזרות שזהותן לא ברורה, זאת כדי לעורר את הדמיון של הצופה לניחושים והשערות.

הסוריאליזם המשיך להתקיים גם אחרי מלחמת העולם השנייה, אם כי חלו בו התפתחויות ושינויים.
בין הציירים המפורסמים: בוש, מאקס ארנסט, אנדרה מסון, רנה מגריט, איב טנג'י, ז'אן ארפ, סלבדור דאלי, פול דלבו וחואן מירו.

סוריאליזם ותעתועי המוח
סוד הקסם בציור, הוא היכולת של הצייר להביע רעיון, אוירה, אסתטיקה ותחושה ע"י שימוש בטכניקות שונות.
כאשר הצייר מצייר, עומדים לרשותו שני מימדים (אורך ורוחב), זאת בניגוד לפסל אשר מפסל בשלושה מימדים (אורך רוחב ועומק).
על מנת לקבל את המימד השלישי בציור, משתמש הצייר בטכניקות שונות היוצרות אצל המתבונן את אשליית המימד השלישי.
ע"י שימוש הטכניקה של אור וצל אנו מקבלים את אשליית העומק. כמו שימוש בפרספקטיבה, (קווית וגוונית), הנותנת אף היא את אשליית העומק.

ישנן גם טכניקות שונות שעובדות על הראייה החזותית של הצופה ויוצרות במוחו מציאות מדומה.
במוחו של כל אדם יש מאגר מידע של המציאות המוכרת לנו. הצייר מהזרם הסוריאליסטי יודע זאת ויוצר מציאות שבה יש התנגשות בין מה שהעין רואה לבין המידע שקיים במוח. תופעה זו נקראת: תעתועי ראיה.